שלמה רכב בע"מ נ' ניסן ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה. בתאונה היו מעורבים רכב התובעת ומשאית הנתבעים. אין מחלוקת שהתאונה נגרמה כתוצאה מפגיעת משאית הנתבעים בדלת רכב התובעת שנפתחה לכיוון הכביש. המחלוקת היא לעניין נסיבות הפגיעה.

נהגת רכב התובעת העידה שהיא עצרה רכבה במקום מותר כדי להוריד את ילדתה לבית ספר. היא ווידאה שהכביש פנוי, פתחה את הדלת ועמדה לצאת מהרכב. לפתע הגיחה במהירות רבה משאית הנתבעים, ופגעה בדלת הפתוחה. נהג המשאית העיד שדלת רכב התובעת נפתחה במפתיע ושעה שהמשאית כבר היתה מקבילה לרכב, ופגעה במשאית בחלקה האחורי.

בחנתי את עדויות הנהגים, והגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת נהגת רכב התובעת. לא שוכנעתי מעדותו של נהג המשאית, ולפי התרשמותי העד לא זכר במדוייק את נסיבות התאונה. להוכחת גרסתו טען העד, ושב וטען, שהדלת פגעה בחלקה האחורי של המשאית, ומכאן, לטענתו, שהוא לא פגע בדלת פתוחה. אלא שנראה שעדות זו מבוססת על מסקנה שהעד מסיק, ולא על זכרונו. העד שב וטען שאם החלק הקדמי של המשאית היה פוגע בדלת, הנזק היה גדול בהרבה. בשום מקום בעדותו לא טען העד שהוא יודע ממראה עיניו שרק החלק האחורי של המשאית פגע בדלת. להיפך בעדותו טען כי שמע את הרעש של הפגיעה אך הוא לא ראה את הפגיעה (עמ' 3 שורה 28; עמ' 4 שורה 18). מאידך, נהגת רכב התובעת העידה שהיא ווידאה היטב שהדרך פנוייה, הן במראות הרכב והן באמצעות הפניית הראש לאחור. אין זה סביר, שהמשאית היתה מקבילה לרכב, והנהגת לא הבחינה בה. זאת ועוד. בהודעתו הכתובה כתב נהג המשאית גרסה אחרת, ולפיה הדלת נפתחה וחסמה את הדרך. אם הדלת חסמה את דרכה של המשאית, משמע, המשאית פגעה בדלת פתוחה. יש להוסיף שלא הוצגו תמונות של המשאית לתמיכה בטענה שהפגיעה היא רק מאחור.

נהג המשאית גם אישר בעדותו שלאחר הפגיעה הוא לא עצר רכבו במקום, אלא רק כעבור מטרים אחדים. גם עדות זו, תומכת בעדות נהגת רכב התובעת לפיה המשאית הגיחה במהירות רבה, והיא לא יכולה היתה להבחין בה קודם לכן.

לאור האמור אני מקבלת את עדות נהגת רכב התובעת לפיה המשאית פגעה בדלת הפתוחה, לאחר שהגיחה במפתיע ובמהירות.

ב"כ הנתבעים טען שבכל מקרה, האחריות לפגיעה רובצת על נהגת רכב התובעת שפתחה דלת לתוך נתיב נסיעה. אינני מקבלת טענה זו. להיפך, הגעתי למסקנה, שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה, מלוא האחריות לתאונה רובצת על הנתבעים.

התאונה לא התרחשה בכביש הראשי, אלא במפרץ בצד הכביש, במקום המיועד להורדת ילדים לבית הספר. נהגת רכב התובעת העידה שהדרך היתה פנוייה טרם פתיחת הדלת, אך המשאית הגיחה במהירות רבה ופנתה מהכביש הראשי לתוך האזור המיועד להורדת ילדים, והיא לא יכולה היתה לראותה טרם פתיחת הדלת. אומנם כן, לא היה כל איסור על נהג המשאית להיכנס לאזור בו נסע, אך היה עליו לוודא שהדרך פנוייה. מכאן שהחלטתה של נהגת רכב התובעת לפתוח את דלת הרכב שעה שהכביש פנוי, לא היתה החלטה רשלנית, ולהיפך, החלטתו של נהג המשאית לקצר את הדרך הראשית דרך מפרץ החניה (כפי שהוא עצמו העיד), תוך שהוא מגיח במהירות ומבלי לוודא שהדרך פנוייה, לא רק שהיתה רשלנית, אלא שלא אפשרה לנהגת רכב התובעת לנהוג אחרת משנהגה.

גם תקנות תעבורה אינן אוסרות לחלוטין על פתיחת דלת לכביש. הדרישה היא לנקוט את "כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך" (תקנה 80(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961). בדרישה זו עמדה נהגת רכב התובעת. לאור האמור מלוא האחריות לתאונה רובצת על נהג המשאית.

הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת סך של 4,850 ₪ צמוד מיום 16.03.10 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ב סיון תשע"ב, 02 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: